בשותים ובעקרבים / על יין, אלכוהול וכל היתר

פסטיבלי יין אנחנו מכירים, פסטיבלי גורמה הם לא דבר חדש, אבל פסטיבל גבינות? בישראל?בישראל צמחו בשנים האחרונות לא מעט מחלבות בוטיק, שמנצלות את תנובת החלב של העזים הישראליות. ועדיין הענף כולו מנסה להגביר את המודעות של הצרכן הישראלי לצריכה של גבינות איכותיות מתוצרת מקומית.למטרה הראויה הזו חברו יחד רן בוק, אחד מהמומחים הגדולים בישראל לגבינות, מחבר הספר “גבינות” (הוצאת כתר) ובעליהן של חנויות “27.6 – מרתף הגבינות של רן בוק” יחד עם בית הספר החקלאי מקווה ישראל ובחסות מועצת החלב להפקתו של פסטיבל גבינות ומחלבות 2009.במסגרת הפסטיבל, שיתקיים ב-18 וב-19 בפברואר 2009 (שעות הפתיחה: 18:00 – 23:00, כניסה עד 22:00) ניתן יהיה לטעום ולקנות ממיטב גבינות העזים, הכבשים והבקר בישראל, ובין היתר מתוצרתן של המחלבות: אורורה, קורנמל, תנובה, שירת רועים, בארי, עז עברית, בופלו, חוות רום, הרדוף, אל רוחא ועוד.וגבינה בלי תוספות הרי אי אפשר, ולכן ניתן יהיה למצוא שם דוכנים של יקבי ברקן וסגל ודוכן של מבשלת Dancing Camel (שלא תהיו צמאים, חלילה), דוכן של בית הבד ג’השאן (שלא יהיה יבש, חלילה) ודוכנים נוספים.המארגנים מבטיחים סדנאות שונות בנושאי הגבינה, וגם – לראשונה בישראל – תחרות גבינות מכל רחבי הארץ.  

פסטיבל גבינות ומחלבות 2009, 18 ו-19 בפברואר 2009, 18:00 – 23:00 (כניסה עד 22:00)מחיר הכניסה: 25 ₪, כולל מגש טעימות ראשון.לפרטים נוספים: gvina.co.il 

כן, שוב נסענו לסופ”ש של יין ועוד דברים טובים, והפעם, במשבצת ה”דברים הטובים” - גבינות.

על התלאות שעברנו בסופ”ש היין של מלון ישרוטל פונדק רמון תוכלו לקרוא כאן:  

http://www.bakbuk.co.il/htmlpage/internal.asp?cat=5&nam=2540

על התלאות שעברתי כשחזרנו, לא תוכלו לקרוא. עדיין.

נתחיל מזה שאני קצת משוחד. אני ממש אוהב את הטמפל בר. יש לי חיבה עזה לברים איריים בכלל (משהו עם מקומות ספוני עץ שמשדרים אלגנטיות מאופקת והו-כה-בריטית), ומצד שני לנסוע כל פעם שבא לי בירה ואווירה לת”א או להרצליה ממקום מושבי ברמת השרון - נו, זה קצת מכביד, תסכימו איתי.

לכן הטמפל בר הוא פתרון משובח - אם מצליחים להתגבר על הרתיעה ממקום שנמצא בלב ה”סינמה סיטי” ההומה, מה שנותן (לפחות בתיאוריה - תיכף נראה למה זה לא ככה) את ההרגשה שאתה יושב לשתות בירה באמצע הקניון.

חוצמזה, אני מודה שהטמפל בר הציל לי כבר לא פעם ולא פעמיים סרטים מעפנים לגמרי. כמו שכתבתי כבר במקום אחר ובהקשר אחר, אחרי מספיק בירה - אפילו “הסודות” נראה פחות משעמם (כלומר, הוא לא פחות משעמם, הוא רק נראה ככה).

מפה לשם, הזמינו אותי, בשבתי ככתב לענייני יין ואלכוהול, לערב ההשקה. כשראיתי פחות או יותר מה בתפריט הנחתי ששוב, כמו תמיד, נותנים שיניים למי שאין לו אגוזים (נו, אני צמחוני. זה הרגע למחוק אותי מרשימות המוזמנים שלכם), אבל הבטיחו בירה ואת חדר ה-VIP של הטמפל (שלא לדבר על בוקששתר), ואין מצב בגיהינום שאני מוותר על אירוע כזה.

החצי הטוב שלי ואני לבשנו את מיטב בגדי הרישול-המוקפד, ונראינו… נו, כמו עו”ד שמחלטר בכתיבה והחברה המקסימה שלו, ויצאנו מרמת השרון לעבר הסינמה סיטי.

פצחתי במחצית הליטר של ניוקאסל, כדי להרוות את הצימאון, שאז נחת על השולחן אחד האסונות הראשונים של הערב: פרוסות דקיקות-דקיקות של תפוחי אדמה ובטטות, שמטוגנים בשמן עמוק. התוצאה - כל מה שתפוצ’יפס רצה להיות אי פעם ולא הצליח. הצ’יפס החלומי הזה (שונה מכל מה שניסיתי עד כה, ותאמינו לי שאני צ’יפסאי מדופלם) צחק בלי שום בושה על יומרות הדיאטה שלי (וגם של החצי הטוב, שזה עוד יותר גרוע), והתעקש לזנק לפה שלי (נשבע לכם - לא אני עשיתי את זה!).

אחר כך הגיעו לשולחן מטיאס כבוש עם חתיכות מהלחם החם והטוב של הטמפל, צלחת בשרים מעושנים מבושלים בכרוב כבוש ובבירה וצלעות עגל בתנור - כל אלה נאכלו על ידי שכנינו לשולחן בכזו מהירות ובכזו הנאה, שאין לי אלא להניח שהיו טובים על גבול הבלתי אפשריים.

כשהתברר לאחראים שהחצי ואני צמחונים (טפו, טפו, טפו, מי מזמין צמחונים לאירוע כזה?) נשלחה אלינו קערת ירקות שורש בתנור שהייתה - אף על פי שמדובר בתבשיל פשוט לכאורה - מעולה לגמרי, בתיבול נכון ובסיסי ובהרבה כבוד לחומרי הגלם, וגם סלט פטריות חמות ועגבניות שרי, שהחצי גמרה עליו את ההלל. לזה הוספתי עוד חצי ליטר של בירה צ’כית כהה שאת שמה אתם לא באמת יכולים לדרוש ממני שאזכור (נדמה לי שזה היה “קרון”, אבל אל תתפסו אותי במילה), שהייתה מרירה במידה ומתוקה במידה, ואז התחיל הטבח האמיתי.

אצבעות שוקולד וטאטן אגסים שהיו - איך לומר זאת בעדינות - אלוהיים שלחו אותנו הביתה עם ייסורי מצפון, אבל עם טעם מתוק בפה.

חוץ מזה צריך לומר שטעמנו בערב הזה גם שלוש בירות בלגיות חדשות שיימכרו באופן בלעדי בטמפל בר החל מדצמבר, אבל עליהן - ברשימה נפרדת.

בקיצור - אני ממנה בזאת את הטמפל בר ל”בר הבית” שלי, ומקווה שימשיכו למזוג בו את הניוקאסל החביבה עליי עוד הרבה זמן.