בשותים ובעקרבים / על יין, אלכוהול וכל היתר

רגע לפני שהודיעו על סגירתו של “מקסים”, עוד עבדתי על פרויקט מיוחד של “הוודקה - לאן?”, כתבה מקיפה על המגמות בעולם הוודקה, וניסיון לחזות מה יהיה הדבר הבא.
בינינו, בואו נודה - הוודקות התקדמו מאוד, אבל מה עוד אפשר להציע בענף הזה, חוץ מעוד זיקוק ועוד סינון?
על כל פנים, במסגרת ההכנות לכתבה, הוזמנתי לאירוע טעימה של וודקה “פ.י.נ.ק” שמביאה לארץ חברת אל-ספיריטס.
בדרך כלל אני לא שתיין גדול של וודקה - אני מעדיף משקאות אלכוהוליים שיש להם טעם ואולי גם ריח, ולא כל כך מאמין בקטע הזה של “משקה בשביל לדפוק את הראש”. אבל הוודקה של פ.י.נ.ק הייתה מעניינת, קודם כל בגלל הבקבוק (אני אוהב בקבוקים יפים, אני כזה שטחי), אבל גם מכיוון שפ.י.נ.ק (אוקיי, נשברתי - מעכשיו “פינק” בלי הנקודות) מבטיחה להיות שילוב של וודקה עם משקה אנרגיה בלי הטעם הבעייתי של הרד-בול וידידיו.
את זה משיגים בפינק באמצעות תוספת של תמצית גוואראנה, צמח ברזילאי שמשמש בסיס להרבה משקאות שם וקפאין, בכמות לא קטנה בכלל, כך שכל מנה של וודקה פינק שווה גם לשלושת רבעי הפחית של רד-בול. מספיק כדי להמריץ אתכם להרבה זמן.
עכשיו לעניין הטעם.

הוודקה הזו נעימה מאוד, רכה ומשאירה אפטר טייסט נעים ולא תוקפני מדי. היא בהחלט חלופה טובה לוודקות אחרות, והיתרון שלה, כאמור, בזה שהיא משאירה אתכם ערניים מספיק גם אחרי לא מעט ממנה.
אז אמנם אני עדיין מעדיף אלכוהולים שיש להם טעם, אבל הוודקה של פינק בהחלט טובה ומוצלחת מאוד גם כשוט וגם כבסיס לקוקטייל.
המחיר נע איפשהו סביב ה-250 שקל, אם אני לא טועה, שזה לא מעט - אבל רוב האולטרה פרימיום יעלו אותו דבר, אז מה זה כבר משנה…

כלל ברזל בתחום האלכוהול.

כל משקה שמתחיל ב”סינגל” זוכה לנקודות זכות עוד לפני הטעימה. ככה זה עם “סינגל מאלט”, ככה זה עם “סינגל ויניארד”, שזה פשוט יין שהענבים לייצורו נבצרו כולם בכרם אחד, בלי לערבב תוצרת מכרמים שונים. אנחנו נקרא לזה חד-כרם.

מומחי יין יגידו לכם שיינות “חד-כרם” מאפשרים להביא לידי ביטוי מלא ומוצק את ה”טרואר” – כלומר ההשפעות של מקום הגידול, האדמה, האקלים ועוד כהנה וכהנה דברים שחובבי יין נהנים לגלגל על הלשון על היין עצמו.

אני אספר לכם שיש יקבים שמייצרים יין לא רק מאותו כרם, אלא אפילו מאותה חלקה, אבל לא קוראים לזה “סינגל ויניארד” (למשל יקב הר אודם), אבל כשמקבלים את העובדה ששחלק מהעניין ביין זו גם התרבות, אפשר לקבל את זה ביתר קלות. בכך זאת.

ביקבי רמת הגולן יודעים לעשות יין, וכשהם עושים חד-כרם, זו חגיגה אמיתית.ומהתיאוריה לפרקטיקה: יקבי רמת הגולן השיקו עכשיו שני יינות חד-כרם חדשים, שניהם מכרם אורטל: סירה כרם אורטל 2004 ומרלו כרם אורטל 2004. שני היינות מציגים את הטרואר הייחודי לרמת הגולן – אדמת בזלת, תנאי מזג אוויר לא פשוטים. הסירה יושן בחביות עץ אלון צרפתיות קטנות, כשני שלישים מהן חדשות, במשך 18 חודשים, והוא מפגיז בפירות יער בשלים, עשבי תיבול טריים והרבה אדמה ואלון, המרלו יושן במשך 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות קטנות (צרפתיות קטנות נשמע קצת סליזי, לא?), כשני שלישים מהן חדשות, והוא ארומטי, בעל גוף מרשים וסיומת המשלבת פירות יער שחורים ובשלים עם פירות יבשים וקליפת תפוז.ואם אתם חייבים איזה סמל סטטוס חוץ מהחד-כרם, אז שני היינות יצאו במהדורה מוגבלת – המרלו ב-24,600 בקבוקים והסירה ב-19,500 בקבוקים.

המחיר לא זול – 150 ₪, אבל מה זה 150 שקל כדי להזמין את הבוס לארוחה, ולהגיש לו יין כזה? רק הקידום שתקבל שווה הכל.

כן, אני יודע, הרבה זמן לא עדכנתי את הבלוג.

לא, זה לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב.

לא, זה גם לא בגלל שקרה משהו. כלומר, קרו הרבה דברים, רובם טובים (התחתנתי, למשל, אבל זה היה בסוף נובמבר, ככה שזה לא יכול להיות התירוץ; וגם נסעתי לירח דבש, אבל זה היה בפברואר, ככה שגם זה לא), וחלקם פחות טובים (מגזין “מקסים” שבו פרסמתי את הגיגיי הלך לעולמו, זצ”ל, ואני מחפש לי עכשיו במה חלופית).

אז עכשיו, כשאין יותר דדליין של “מקסים”, אני מקווה שייצא לי לכתוב קצת יותר על יין, אלכוהול ועוד דברים טובים. אחרי הכל, כל אחד צריך תחביב…