בשותים ובעקרבים / על יין, אלכוהול וכל היתר

וודקה גריי גוס היא תופעה שיווקית-כלכלית לא פחות מכפי שהיא תופעה בעולם האלכוהול.

היא החלה בסוף שנות התשעים, והייתה ממובילות הז’אנר של וודקות סופר פרימיום. גריי גוס הצליחה לשנות את הרגלי השתייה של הצעירים ה”מגניבים” בארצות הברית. ממשקה נחות יחסית, שנחשב לבסיס לקוקטיילים או משקה של אלכוהוליסטים, הפכו גריי גוס וחברותיה את הוודקה למשקה שלגיטימי לגמרי לשים על השולחן במסעדה.

גם הקו הפרסומי של המותג, שצירף את הגריי גוס לאירועים יוקרתיים ולארוחות גורמה (המודעה האהובה עליי - זו עם הצדפות) עזרו להפוך את הוודקה (ואת הגריי גוס בפרט) למשקה ה”נכון”.

עכשיו משיקים בישראל את הגריי גוס לה’פואר, אותה וודקה איכותית ומעודנת, עם טעמי אגס אנג’ו. ריחות האגס מתנפלים עליכם עם פתיחת הבקבוק, ולא מותירים מקום לספק: יש לה את זה.

אנשי גריי גוס מספרים על חמשת שלבי הזיקוק, על החיטה הצרפתית מחבל בו ועל מי המעיין. אני יכול להעיד שהוודקה חלקה ורכה, הריחות שעולים ממנה מטריפים את הסביבה, והבקבוק שלה הוא תוספת מבורכת לכל בר ביתי.

הבעיה היחידה? המחיר. 320 ש”ח לבקבוק. מצד שני, על שמפניה ועל קוניאק תשלמו יותר, ותדמית יוקרתית לא באה בחינם.

פסטיבלי יין אנחנו מכירים, פסטיבלי גורמה הם לא דבר חדש, אבל פסטיבל גבינות? בישראל?בישראל צמחו בשנים האחרונות לא מעט מחלבות בוטיק, שמנצלות את תנובת החלב של העזים הישראליות. ועדיין הענף כולו מנסה להגביר את המודעות של הצרכן הישראלי לצריכה של גבינות איכותיות מתוצרת מקומית.למטרה הראויה הזו חברו יחד רן בוק, אחד מהמומחים הגדולים בישראל לגבינות, מחבר הספר “גבינות” (הוצאת כתר) ובעליהן של חנויות “27.6 – מרתף הגבינות של רן בוק” יחד עם בית הספר החקלאי מקווה ישראל ובחסות מועצת החלב להפקתו של פסטיבל גבינות ומחלבות 2009.במסגרת הפסטיבל, שיתקיים ב-18 וב-19 בפברואר 2009 (שעות הפתיחה: 18:00 – 23:00, כניסה עד 22:00) ניתן יהיה לטעום ולקנות ממיטב גבינות העזים, הכבשים והבקר בישראל, ובין היתר מתוצרתן של המחלבות: אורורה, קורנמל, תנובה, שירת רועים, בארי, עז עברית, בופלו, חוות רום, הרדוף, אל רוחא ועוד.וגבינה בלי תוספות הרי אי אפשר, ולכן ניתן יהיה למצוא שם דוכנים של יקבי ברקן וסגל ודוכן של מבשלת Dancing Camel (שלא תהיו צמאים, חלילה), דוכן של בית הבד ג’השאן (שלא יהיה יבש, חלילה) ודוכנים נוספים.המארגנים מבטיחים סדנאות שונות בנושאי הגבינה, וגם – לראשונה בישראל – תחרות גבינות מכל רחבי הארץ.  

פסטיבל גבינות ומחלבות 2009, 18 ו-19 בפברואר 2009, 18:00 – 23:00 (כניסה עד 22:00)מחיר הכניסה: 25 ₪, כולל מגש טעימות ראשון.לפרטים נוספים: gvina.co.il 

בגיליון פברואר של “דרך האוכל” עשינו מיני-פרויקט של “ויסקי לחורף של מיתון”. הרעיון היה למצוא ויסקים ראויים לשתיה, שמחירם אינו עולה על 250 ש”ח לבקבוק.

מסתבר שמצאנו לא מעט כאלה: התחלנו עם “ג’וני ווקר בלאק לייבל”, שמגרד את ה-250 (אם הוא במבצע במקרה), אבל המשכנו עם טולאמור דיו המעולה (כ-150 ש”ח לבקבוק, אחד החביבים עליי), “לדאייג”, סינגל מאלט סקוטי שמחירו כ-215 ש”ח לבקבוק, “קלונטרף” האירי המצוין (כ-160 ש”ח), ודיואר’ס וייט לייבל (115 ש”ח לבקבוק).

עוד מסתבר שקלענו לדעתם של גדולים: בגיליון פברואר של מגזין הגברים Esquire הופיעה כתבה שכותרתה The Best Cheap Booze (האלכוהול הזול הטוב ביותר) (אפשר למצוא אותה בקישור הזה: http://www.esquire.com/features/drinking/best-cheap-liquor-0209), שעושה בערך אותו דבר, אבל לא רק עם ויסקי, אלא עם משקאות אלכוהוליים באופן כללי.

בתחום הוויסקי הכתבה מעלה על נס את האוון ויליאמס, ברבן שמחירו לצרכן בישראל כ-140 ש”ח. בעוונותיי עוד לא ניסיתי אותו, אבל אני מתכוון להשיג לעצמי בקבוק ולבדוק האמנם מדובר בברבן שטעמו עולה על מחירו. שימו לב, אגב, שמחירו של הברבן בארה”ב הוא כ-12 דולר לבקבוק, ואצלנו הוא נמכר ב-140 (כמעט פי שלושה). יש להניח שלטיסה (או לאוניה) ולמכס יש חלק ניכר בקפיצה הזו במחיר, ובכל זאת - איזה כיף היה אילו יכולנו לשתות ויסקי איכותי ב-50 או 60 שקלים, כמו באמריקה?